המגיפה השקטה של ​​התמכרות לתרופות מרשם

לרוב נחשבות לתרופות מרשם כקבל הצלה עבור אנשים העוסקים בכאבים כרוניים, מצבים בריאותיים נפשיים והחלמה פוסט-כירורגית. עם זאת, מה שמתחיל כהתערבות רפואית לגיטימית יכול, במקרים רבים, להוביל לתלות והתמכרות לטווח הארוך. עם עלייה באנשים הנוטלים תרופות מרשם, רבים מהם אינם מודעים לסיכונים שיכולים להגיע עם התרופות המוצעות להם או מחליטים לקחת.

לסטר מורס, מנהל השיקום בבריטניה, מציע תובנות יקרות ערך בנושא הולך וגדל זה, ומדגיש את הסיכונים הכרוכים בתלות בתרופות מרשם והצורך בגישה מאוזנת יותר לטיפול.

כמעט 70% מאוכלוסיית בריטניה קיבלה מרשמים לתרופה אחת או יותר עם פרופורציות הולכות וגוברות שקיבלו מרשמים ל -5 ומעלה. השיעורים הגבוהים של השימוש בתרופות מגדילים את המורכבות והעלות של שירותי הבריאות.

הניתוח של PHE מראה כי בשנת 2017 עד 2018, 11.5 מיליון מבוגרים באנגליה (26% מהאוכלוסייה הבוגרת) קיבלו, והפסיקו, אחד או יותר מרשם לכל אחת מהתרופות במסגרת הסקירה. הסיכומים לכל תרופה היו:

1. נוגדי דיכאון 7.3 מיליון אנשים (17% מהאוכלוסייה הבוגרת) כאלה פלואוקסטין (Prozac), Sertraline (Zoloft), Escitalopram (Lexapro), Paroxetine (Paxil) ו- Citalopram (Celexa)
2. כאב אופיואיד תרופות 5.6 מיליון (13%) כמו אוקסיקודון (Percocet, Oxycontin), קודאין, טרמדול (Ultram), מורפין (MS Conty, Kadian) ו- Methadone
3. Gabapentinoids 1.5 מיליון (3%)
4. בנזודיאזפינים 1.4 מיליון (3%) כמו דיאזפאם (ואליום)
5. Z-תרופות 1.0 מיליון (2%) כְּגוֹן:
6. Zolpidem (Ambien, Ambien CR, Edluar, Intermezzo) – מסייע בהופעת שינה ותחזוקה.
7. זלפלון (סונטה)-יש מחצית חיים קצרה, המשמשת בעיקר להתחלת שינה.
8. Eszopiclone (Lunesta) – יעיל הן להופעת השינה והן לתחזוקה, עם משך פעולה ארוך יותר מאשר זולפידם או זלפלון.

ניתוח המשלב נתונים משנת 2015 ו- 2016 ייצר הערכות; 44% מהגברים ו -51% מהנשים לקחו לפחות רפואה אחת שנקבעה בשבוע האחרון, ו -24% מהגברים ו -25% מהנשים לקחו לפחות שלושה סוגים של רפואה.

עלות פריטי המרשם שנפזרו בקהילה הייתה 10.9 מיליארד ליש”ט, עלייה של 5% לעומת 10.4 מיליארד ליש”ט בשנת 2022/23 ומספר פריטי המרשם שנפזרו בקהילה היה 1.21 מיליארד, עלייה של 3% לעומת 1.18 מיליארד בשנת 2022/23.

המדרון החלקלק: ממרשם לתלות

הפרעת קשב וריכוז (הפרעות קשב וריכוז) היא אחד התנאים הבריאות הנפשיים הנפוצים ביותר, עם מרשמים לתרופות ממריצות כמו מתילפנידאט (ריטלין) ואמפטמינים (Adderall) מרקיעים שחקים. על פי נתוני ה- NHS, מרשמי התרופות של ADHD בבריטניה עלו ב -800% בין 2000 ל -2018, והדגימו את ההסתמכות ההולכת וגוברת על תרופות. אמנם תרופות אלה יכולות להיות משנה חיים עבור חלקן, אך המבקרים טוענים שלעתים קרובות הם נקבעים מבלי לבחון התערבויות אלטרנטיביות, כמו טיפול, שינויים בתזונה והתאמות באורח החיים.

על פי מורס, התלות בתרופות מרשם איננה שכיחה אלא במקרים רבים בלתי נמנעים.

“אנשים רבים הנוטלים תרופות אלה הופכים להיות תלויים בהם. המציאות העצובה היא שאחוז מסוים מהאנשים האלה מתמכר להפליא. השתחררות מהתמכרות תרופתית היא כמעט בלתי אפשרית – התרופות הן בין החומרים החזקים והמכורים ביותר על פני האדמה.”

אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא האשליה שתרופות אלה הן הפיתרון היחיד. מורס מציין כי מרשם יתר של תרופות מוביל לשעמום קוגניטיבי, החמרה תסמינים ומספר הולך וגדל של מינון יתר. במקום להתייחס לגורמי השורש לתנאים, אנשים רבים מקבלים תיקון זמני שהופך בסופו של דבר לקביים.

מערכת המיועדת לתרופות על טיפולים אלטרנטיביים

הפרעות חרדה משפיעות על מיליוני אנשים, ומרשמים לבנזודיאזפינים כמו טרמדול, סרטרלין, פרופראנולול, דיאזפאם (ואליום) אלפרזולם (Xanax) ופלוקסטין הפכו לשגרה.

עם זאת, תרופות אלה יכולות להיות ממכרות ביותר, עם תסמיני גמילה כולל התקפי חרדה, נדודי שינה ואפילו התקפים. על פי דו”ח מבריאות הציבור באנגליה, כ- 25% מהמטופלים שנקבעו בנזודיאזפינים נשארים עליהם לטווח הארוך, למרות שהנחיות המליצות לשימוש לטווח קצרו

ההסתמכות על תרופות מרשם טבועה עמוק בפרקטיקות רפואיות מודרניות. מורס מאמין שהנושא אינו היעדר טיפולים אלטרנטיביים אלא אי נגישותם.

“זו הקלאסיקה ‘גלולה לכל מנטליות חולה’. סמים קלים וזולים לרשום, ובטווח הקצר הם יוצרים אשליה של להיות פיתרון. אבל גישה זו היא קצרת ראייה להפליא.”

סטטיסטיקות NHS שהראו כי למעלה מ- 500 ילדים ביום באנגליה מופנים לשירותי בריאות הנפש לחרדה. זה יותר מכפול מהשיעור מאשר לפני המגיפה.

מנתונים רשמיים מראים בשנים 2023-24 היו 204,526 הפניות חדשות של חולים בגילאי 17 ומקום בו הגורם העיקרי היה חרדה. בשנים 2019-20, השנה שלפני COVID-19, הסכום היה 98,953.

זה יכול להוות דאגה אמיתית שכן כמות הילדים הנוטלים תרופות תמשיך לבגרות ויש להם פוטנציאל להשפיע על התפתחות המוח. זה יכול גם אומר שברגע שאדם נוטל תרופות נגד חרדה, יהיה קשה עוד יותר להפסיק לקחת אותו וייתכן שהוא יצטרך להישאר על זה לטווח הארוך.

במקום להסתכל על דיאטה, פעילות גופנית, טיפול ומיינדפולנס כטיפולים מהשורה הראשונה, תרופות הן לרוב המלצת ברירת המחדל. אמנם הדבר עשוי לספק הקלה מיידית, אך לעיתים רחוקות זה מוביל להתאוששות לטווח הארוך.

מומחים רבים תומכים באלטרנטיבות כמו טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), כטיפול קו ראשון. עם זאת, פתרונות אלה דורשים שינויים זמן, מאמץ ושינויים מערכתיים באופן בו אנו ניגשים לטיפול נפשי. התרופות נותרה התיקון המהיר.

הבנת תלות פסיכולוגית

אחד ההיבטים המטעים ביותר של שימוש בסמים מרשם הוא תלות פסיכולוגית. מורס מסביר כי בעוד שתלות פיזית עשויה לקחת מספר שבועות להתפתח, ההסתמכות הנפשית על תרופות מתחילה לעתים קרובות הרבה יותר מוקדם.

“התרופה יוצרת אשליה של פתרון הבעיה. אבל ברגע שהמוח שלך מקבל את האשליה הזו, יצרת תלות. תמשיך לפנות לתרופה או להתנהגות זו כדי לפתור את הבעיה, ולחזק את המחזור.”

במקום להקים מייד כאב או חרדה, מורס תומך בטיפול בגורם השורש, בין אם זה טראומה רגשית, לחץ או חוסר איזון באורח החיים. לדוגמא EMDR הוא טיפול מבוסס ראיות המשמש לטיפול בהפרעות כמו חרדה, טראומה ו- PTSD ואושר על ידי ה- NHS.

חוסר השכלה: מחסום למניעה

החינוך ממלא תפקיד מכריע במניעת התמכרות, ובכל זאת מורס מאמין שהוא חסר קשה.

“המציאות העצובה היא שאין מספיק חינוך שמטרתו למנוע הִתמַכְּרוּתו אם היה יותר השכלה שעוזרת לאנשים להכיר כאשר הם חצו את הקו להתמכרות – ואפשרויות טיפול טובות יותר זמינות למי שצריך אותו – זה היה עושה עולם של הבדל. “

הבנת ההבדל בין משתמש כבד למכור אמיתי יכולה לעזור לאנשים להכיר בסימני אזהרה מוקדם ולבקש התערבות מתאימה לפני שתלות תופס.

חקר טיפולים שאינם תרופתיים

לפני שפונה לממריצים לתרופות הפרעות קשב וריכוז או אנטי-חרדה, מורס מציע להתמקד בפתרונות הוליסטיים:

• תְזוּנָה: הבטחת תזונה בריאה והידרציה נכונה.
• טיפול ואימון חיים: טיפול בסוגיות רגשות לא פתורות.
• מיינדפולנס ומדיטציה: ללמוד לשלוט במחשבות ולנהל לחץ.
• תַרגִיל: עיסוק בפעילויות קרדיו לשיפור הבריאות הנפשית והגופנית.
• טכניקות הרפיה: מציאת דרכים להירגע ולהקל על המתח.
• מעורבות קהילתית: העברת התמקדות כלפי חוץ ועזרה לאחרים.

אנשים רבים רואים שיפור משמעותי בתסמינים שלהם כאשר הם מיישמים שינויים באורח החיים.

ניווט בסיכוני השימוש לטווח הארוך

עבור אנשים על תרופות ארוכות טווח כמו בנזודיאזפינים, הנסיגה יכולה להיות אחד ההיבטים המאתגרים ביותר של התאוששות.

“אם אתה תלוי בתרופות האלה, ירידה מהן יכולה להיות קשה באופן מסיבי – אם כמעט לא בלתי אפשרי – ללא תמיכה מקצועית מאומנת.”

המפתח למעבר בטוח הוא הפחתה איטית ומבוקרת, ומאפשר לגוף ולנפש לבנות מחדש מנגנוני התמודדות טבעיים לאורך זמן.

חברה שמנורמת תרופות במקום להתייחס לסיבות שורש

מורס מזהיר מפני הסכנות של נורמליזציה של שימוש בתרופות לטווח הארוך כפתרון לנושאים עמוקים יותר.

“אנחנו מנורמלים התמכרות לסמים באמצעות האידיאולוגיה של צמצום הפגיעה. החברה מושקעת הרבה יותר בטיפול בתסמינים מאשר בהשקעה בהחלמה אמיתית. “

במקום להתמקד אך ורק בתרופות, צריך להיות דגש גדול יותר על אורח חיים, רווחה רגשית וחוסן נפשי.

הקו הדק בין ניהול כאב להתמכרות

אנשים רבים מוצגים לראשונה למשככי כאבים חזקים לאחר הניתוח, אך חלקם מוצאים עצמם מאוחר יותר תלויים.

ניהול כאבים לאחר ניתוח גדול הוא קריטי, אך אופיואידים כמו קודאין, מורפין ואוקסיקודון מהווים סיכון משמעותי להתמכרות. בארה”ב, משבר האופיואידים תועד באופן נרחב, אך בריטניה אינה חסין. מחקר שנערך ב- 2020 ב- Lancet מצא כי אחד מכל ארבעה חולים שנקבעו לאופיואידים שלאחר הניתוח עדיין לקח להם שלושה חודשים לאחר מכן.

מורס מסביר כי מעבר זה קורה מכיוון שאנשים מסוימים יש פגיעות מובנית להתמכרות.

“בארצות הברית, כאשר הרשויות וחברות התרופות החלו לשאוב תרופות מבוססות אופיואידים, אנשים שבדרך כלל מעולם לא היו להם גישה לתרופות אלה הופעלו במיסה, מה שהוביל למגיפה הלאומית לאופיואידים. יש שיטענו שזה קורה גם בבריטניה”

עבור אלה בהחלמה, משככי כאבים חזקים מהווים סיכון משמעותי. מורס ממליץ לכל מי שיש לו היסטוריה של התמכרות צריך:

• קח תרופות רק אם יש צורך בהחלט.
• עקוב אחר הוראות המינון במדויק.
• שמור על שקיפות ואחריות עם אנשים מהימנים.

קריאה לשינוי

ההסתמכות הנרחבת על תרופות מרשם היא סימפטום לנושא עמוק יותר – הנטייה של מערכת הבריאות שלנו לנהל ולא לפתור בעיות.

“עד שהגישות עוברות ואנשים מעודדים לאמץ טיפולים המתמקדים יותר ברווחה הכללית והתפתחות אנושית-ולא סתם להסתמך על תרופות-אנו הולכים להישאר תקועים בספירלה כלפי מטה זו.”

אמנם תרופות יכולות להיות נחוצות במקרים מסוימים, אך היא לעולם לא אמורה להיות ברירת המחדל או הפיתרון בלבד. התאוששות אמיתית דורשת גישה מקיפה העוסקת הן בנפש והן לגוף, ומבטיחה דרך בריאה ובת קיימא יותר לריפוי.

אם אתה או מישהו שאתה מכיר נאבק בתרופות שנקבעו ורוצה לחקור אילו אפשרויות טיפול זמינות בבית או לפנות למגורים את יועצי הטיפול שלנו היום לקבלת הערכה חינמית.